מושגי יסוד במקרקעין ביהודה ושומרון

אדמות מדינה מוכרזות:

אדמות מדינה שעברו הליך הכרזה. ההכרזה הינה הליך שמטרתו לאתר קרקעות שאין בהן זכויות פרטיות ולאחר מיפוי מדוייק, האדמות הפרטיות נגרעות מתחום ההכרזה. ההכרזה אינה משנה זכויות בקרקע, והיא בעלת אופי הצהרתי (דקלרטיבי) בלבד. ההכרזה נעשית לאחר מספר בדיקות, שנועדו לוודא שאין בעלות או חזקה פרטית על הקרקע, ובהן: בדיקה בפנקסי רישום המקרקעין, בדיקה בשטח שהשטח אינו מעובד, בדיקה תצלומי אוויר משנים קודמות שהשטח לא עובד מספר רב של שנים וכיו"ב. במהלך הליך ההכרזה , מונפקת תעודה  מטעם הממונה על הרכוש הממשלתי שהקרקע המסויימת הוכרזה כאדמות מדינה.

 גבולות ההכרזה מסומנות בשטח באופן בולט, פרסום תעודה ההכרזה  נעשת במפקדות התיאום והקישור הנפתיות (בעבר היה מבוצע סיור מוכתרים). בפרק זמן של 45 יום לאחר פרסום ההכרזה, רשאי מי שסבור שנפגע ממנה להגיש ערר לוועדת העררים הפועלת באזור המורכבת ממשפטנים.

אדמות מדינה רשומות:

אדמות הרשומות על שם המדינה במרשם המקרקעין בקרקע מוסדרת ובקרקע לא מוסדרת.

אדמות סקר:

מקרקעין אשר לפי הדין המהותי החל עליהם הינם בבעלות המדינה, אולם לא נרשמו על שם המדינה במרשם המקרקעין ולא עברו הליך הכרזה. כדי לברר את השיוך הקרקעי של אדמות אלו,  הקרקע עוברת הליך בירור ובדיקה במסגרת נוהל אדמות סקר .

אדמות יהודים:

קרקעות שנרכשו על ידי יהודים ולא יהודים  לפני 1948 ונוהלו בתקופת השלטון  הירדני על ידי האפוטרופוס הירדני על נכסי האויב. בשנת 1967 הועברו קרקעות אלה לניהול הממונה על הרכוש הממשלתי-קמ"ט אפוטרופוס. קרקעות אלו מוקנות לממונה .

רכוש נטוש:

רכושם של תושבי האזור אשר עזבו את יהודה ושומרון  בשנת 1967 או לאחר מכן,  הרכוש שנעזב מנוהל על ידי הממונה על הרכוש הנטוש-קמ"ט אפוטרופוס.

אדמות פרטיות:

אדמות הרשומות על שם הפרט במרשם המקרקעין ("טאבו") או שרשומות בספרי המיסים, כמו כן אדמות שפרט רכש בהן זכויות בדרך אחרת (כגון קרקע המוחזקת בידי מחזיק ומעבד אותה ברצף תקופה ממושכת, בהתאם לדרישות החוק).

קרקע הרשומה בספרי מס רכוש –מלייה:

השלטון המנדטורי בשנת 1927 פעל לגביית מס רכוש עירוני וכפרי ללא קשר להליך ההסדר. לצורך כך הבריטים רשמו כפרים בשיטה של גוש שומה, כל עיר וכפר קיבל מספר גושים שמתחיל מספרה אחת ובכל גוש היו חלקות. הגושים והחלקות סומנו  על מפה פיסקלית לשטחים עירוניים וחקלאיים בכל יהודה ושומרון .

יצירת מפות כפרים לצורכי שומה ומפות ערים לצורכי שומה התבצעו בשיטות מדידה פשוטות ומהירות.

מפה זו לרוב מתווה את הגבולות של אדמות כל אחד הכפרים, הינה מדויקת ואינה מציינת את גבולות החלקות אלא רק גבולות גושים, סך כל שטחי החלקות וגודלן. פרט לכך שהחלקה צריכה להיות  באותו גוש ובאותו מקום (מאווקה) הרשומים במפה הפיסיקלית.

בעזרת המפה הפיסיקלית ניתן לאתר את המקום ובאמצעות שם המקום ניתן לאתר את המחזיקים המופיעים בספרי משלמי המיסים (מאלייה) וכן שטח החלקה וסיווגה.

הרישומים בספרי המיסים  אינם ראיה כלפי המדינה ואילו בין צדדים פרטיים הם ראייה לחזקה אך לא לבעלות. עם זאת הרישום בספרי המסים מספקים ראיה מרכזית לגבי גודל החלקות, השימוש בהן וזהות המחזיקים והמשתמשים בהן בעת שנערך המרשם.

קרקע פרטית בניהול הממונה :

רוכשים פרטיים שרכשו קרקעות ביהודה ושומרון לא הצליחו לבצע  את הרישום מסיבות שונות, בין היתר בהכחשת המכירה ע"י המוכרים עקב חשש לחייהם . רוכש הקרקע פונה לממונה על הרכוש הממשלתי ולאחר שנבדקו המסמכים שהיו בידי הרוכש ע"י המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה הוחלט אם להפעיל את סמכותה, במידה והתברר מהמסמכים שהרכישה הייתה תקינה, הממונה היה מכריז על הקרקע רכוש ממשלתי.

רישיון עסקה:

כל עסקה בקשר למקרקעין טעונה רישיון מהרשות המוסמכת ואין לעסקה תוקף ללא קבלת רישיון עסקה. המטרה למנוע הפרות סדר ציבורי וגם לשלוט על הרכישות.

היתר עסקה :

חברות ונתינים זרים  (ישראלים נחשבים לזרים) חייבים לקבל היתר עסקה מאת ראש המנהל האזרחי לצורך ביצוע העסקה.

מרשם ההרשאות:

קרקעות שנתפסו בצו תפיסה צבאי לצורכי ההתיישבות היהודית ונבנו עליהם בתי מגורים ,לא ניתן היה לרשום את הנכס על שם הרוכשים. צו מס'  569  איפשר רישום מקרקעין במרשם ההרשאות לאחר אישור הממונה על כל עסקה.

מרשם ההרשאות הופעל בקרית ארבע בלבד.